Vayedaber

כֵּינִי מַתְנִיתָה. בָּאוּ גוֹיִם מִיכָּן וּמִיכָּן. לֹא בָאוּ גוֹיִם לֹא מִיכָּן וְלֹא מִיכָּן. בָּאוּ גוֹיִם מִן הַמִּזְרָח עֵירוּבִי לַמַּעֲרָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּמִּזְרָח. מָאן דָּמַר. בַּמִּזְרָח. בְּאִילֵּין טַקְסִיווֹטֵי. מָאן דָּמַר. בַּמַּעֲרָב. בְּאֵילֵּין רוֹמָאֵי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

באו עכו''ם מן המזרח וכו' אית תניי תני במזרח. אם באו עכו''ם מן המזרח עירובי במזרח ומפרש דמאן דגריס עירובי במזרח באילין טקסיוטי כלומר באלו שנוהגין בעצמן טקסוסי מלכות ושררה והולך להקביל פניהם ולבקש מהם רצון ומאן דגריס עירובי במערב כדתני במתני' באילן רומאי שמבקשין עלילות וחומסין וטורפין ומסתמא בורח הוא מפניהם:

כיני מתני' באו עכו''ם מכן ומכן וכו'. כלומר כך הוא צריך להתנות בפירוש גם בחלוקה השנייה לא באו עכו''ם לא מכאן וכו' ומפני דבמתני' לא תני בהדיא הכי בסיפא הלכך קאמר כן צריך לפרש המתני':

פיס'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן כול'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. [אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם רָגִיל יֵלֵךְ לוֹ אֵצֶל [הָרָ]גִיל שְׁנֵיהֶן רְגִילִין לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ].

הלכה: פיס'. בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּמַעֲרָב. מָאן דָּמַר. בַּמִּזְרָח. בְּאִילֵּין חֲכִימַיָּא. מָאן דָּמַר. בְּמַעֲרָב. בְּרָגִיל.

משנה: אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח עֵירוּבִי לַמִּזְרָח בָּא מִן הַמַּעֲרָב עֵירוּבִי לַמַּעֲרָב בָּא מִכָּן וּמִכָּן לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ לֹא בָא לֹא מִכָּן וְלֹא מִכָּן הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ. שְׁנֵיהֶן רַבּוֹתָיו לִמְקוֹם שֶׁיִרְצֶה יֵלֵךְ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בא חכם מן המזרח עירובי למזרח אית תניי תני. עירובי במערב ומ''ד במזרח באילן חכימיא שהוא חכם גדול בחכמים ומסתמא הולך אצלו ללמוד ממנו ומאן דגריס עירובי למערב ברגיל הוא עמו ואינו חושש לילך אצלו שכבר הוא מכירו ונשמט ממנו:

לֹא הִתְנָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֲרֵי שֶׁעִירֵב בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. מְהַלֵּךְ בַּדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ בַצָּפוֹן. בַּצָּפוֹן כְּעֵירוּבוֹ בַדָּרוֹם. 24b מִיצֵּע אֶת הַתְּחוּם אַל יָזוֹז מִמְּקוֹמוֹ. בְּהֵמָה שֶׁלְשְׁנֵי שׁוּתָפִין. עִירֵב זֶה בַצָּפוֹן וָזֶה בַדָּרוֹם. מְהַלֶּכֶת בַּדָּרוֹם כְּעֵירוּבוֹ שֶׁלָּזֶה בַצָּפוֹן. בַּצָּפוֹן כְעֵירוּבוֹ שֶׁלָּזֶה בַדָּרוֹם. מִיצַּעת אֶת הַתְּחוּם אַל תָזוֹז מִמְּקוֹמָהּ. שְׁחָטוּהָ. רַב אָמַר. אֵיבָרִים יוֹנְקִין זֶה מִזֶּה. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֵין אֵיבָרִים יוֹנְקִין זֶה מִזֶּה. מוֹדֶה רַב בְּחָבִית שֶׁהוּא חֶלְקוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מודה רב בחבית. יין של שני שותפין שכאו''א הוא חלקו משעה הראשונה שהחבית עומדת בתחלה לחלקה לשניהן וזה מוליך חלקו אצלו וזה מוליך חלקו אצלו:

שחטה. בהא פליגי רב אמר אברים יונקין זה מזה ואפי' שחטה יש בכל אברים שלה יניקה שינקה בחייה מזה ומזה ומושכת אותה לכאן ולכאן ועולא אמר מכיון ששחטה אין איברים יונקין זה מזה וזה נוטל חלקו למקום שהוא מותר לילך וכן השני:

בהמה של שני שותפין וכו'. נמי בכה''ג מיתפרשא כדאמרן לפי שעירוב של זה מושך אותה לכאן ושל זה מושך אותה לכאן והבהמה כרגלי הבעלים ואינם יכולין להוליך אותה אלא כפי שעירובו של זה מניח להלך אותה לכאן ושל זה לכאן. ואם מוצעת התחים שכל אחד הניח בסוף תחום שלם לכאן וכן זה לכאן והיא באמצע הב' תחומין אל תזוז ממקומה כדלעיל:

נישמעינה מן הדא. ששנינו בתוספתא פ''ג הרי שעירב בין שני תחומין שטעה ודימה שמערבין לשתי רוחות. והכי תני בתוספתא בהדיא טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה לו שמותר בשתיהן מהלך בצפון בעירובו של זה בדרום ובדרום בעירובו של זה בצפון כלומר שמהלך לצפון מביתו כשיעור שמניח לו עירובו שבדרום ומהלך לדרום מביתו כשיעור שמניח לו עירובו שבצפון כגון שלא הוצרך ללכת אלא ג' אלפים לכאן וג' אלפים לכאן והניח עירובו בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן כי היכי דליהוי ליה אלפים ממקום עירובו א''כ מותר לו לילך מביתו אלף אמה לכאן ולכאן ולא יותר לפי שאלפים אמה שיש לו מעירובו שבדרום ביתו כלות הן בסוף אלף אמה לצפון ואלפים שיש לו מעירובו שבצפון כלות הן בסוף אלף אמה לדרום:

לא התנה. שלא אמר אם לא באו מכאן ומכאן הריני כבני עירי ועירב סתם מהו שיהא כבני עירו אם לא באו:

מוצע את התחום. שנתן העירוב בסוף אלפים אמה לכאן וכן העירוב השני בסוף אלפים לכאן דהשתא הוי ליה עירו באמצע ב' תחומין תחום שלם מכאן לעירובו ותחום שלם מכאן לעירובו הלכך אל יזוז ממקומו מביתו ואפי' כבני עירו אינו שהרי לא נתכוין לקנות שביתה אלא במקום עירובו ואינו יודע באיזה מהן קנה אזלינן בתרווייהו לחומרא ועירוב הדרום מפסידו אלפים של צפון ועירוב הצפון מפסידו אלפים של דרום והשתא בבעייא דילן שהניח עירוב למזרח ועירוב למערב ולא התנה נמי דינא הכי שאם הניח בסוף אלף למזרח ובסוף אלף למערב מהלך אלף לכאן ואלף לכאן ולא יותר ואם מיצע עליו את התחום אל יזוז ממקומו שהרי אינו כבני עירו מכיון שלא התנה בפירוש:

הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כול'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אוֹ מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת לִשְׁנֵי יָמִים. אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִיקָּר. מוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵינוֹ מְעָרֵב חֲצִי יוֹם בַּדָּרוֹם וַחֲצִי יוֹם בַּצָּפוֹן. חֲצִי יוֹם בַּדָּרוֹם וַחֲצִי יוֹם בַּצָּפוֹן לִבְנֵי עִירוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא חִלַּקְתָּ לָנוּ יוֹם אֶחָד כָּךְ לֹא תַחֲלוֹק לָנוּ שְׁנֵי יָמִים. וְשָׁווִין שֶׁלֹּא יִתְּנֶנּוּ בַסַּל. אָמַר רִבִּי בָּא. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכְלֶנּוּ. נָתַן בַּסַּל. מוֹלִיךְ אֶת הַסַּל לְשָׁם. אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן מִבְּעוֹד יוֹם הַרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושוין שלא יתננו בסל. כשהביאו בראשון לביתו כדמפרש ר' בא טעמא שמא ישכח כשהוא בסל עם הפת אחרת ויאכלנו ואם נתנו בסל ולתערב עם פת אחרת מוליך את הסל עם כל הפת לשם ואם נאכל פת אחד מן הסל מבעוד יום ה''ז חמר גמל שמא עירובו הוא שנאכל ומכיון שספק הוא הפסיד בשני ממקום עירובו וכן מרוח אחרת דשמא עירובו קיים וה''ז כחמר גמל:

חצי יום וכו' לבני עירו. כלומר שאינו יכול לומר ג''כ חצי יום יקנה לי שביתה לדרום או לצפון והחצי אחר כבני עירי לרוח אחרת:

מודה ר''א וכו'. תוספתא הוא בפ''ג:

גמ' כיני מתניתא או מערב לרוח אחת לשני ימים וכו'. משום דבמתני' אינו מפורש בהדיא מה שחכמים אומרי' או מערב לשני ימים והלכך קאמר כן צריך לפרש דלרוח אחת קאמרו כשם שליום אחד א''א כ''א לרוח אחת כדפרישית במתני' וכדמייתי הברייתא לקמיה:

משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹם טוֹב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַשַּׁבָּת בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין וְאוֹמֵר עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו 25a וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ וּבַשֵׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ וּבָא לוֹ וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵירוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן עֵירוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵירוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדִין אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר להן ר''א וכו'. בתוספתא שם וכמפורש במתני':

אמר להן ר''א מודים אתם לי שהן שתי קדושות. שהרי אתם מודים שאם נאכל בראשון אינו עירוב לשני ואי חדא קדושה היא הוי ליה כחד יומא אריכא ובין השמשות של הראשון היה קונה לשניהם ומכיון שכן יכול הוא ג''כ לערב לשני רוחות כדקאמינא אנא ורבנן טעמייהו דאזלי הכא לחומרא והכא לחומרא והלכה כר''א דשבת ויו''ט שתי קדושות הן ויכול לערב לשני הימים לשני רוחות ודוקא שיכול הוא להגיע ביום הראשון לכל אחד משני העירובין כגון שהניח בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף לכאן אבל אם הניח אחד מהן בסוף אלפים אמה למזרח והשני ברחוק איזה אמות למערב הרי אינו יכול להגיע אצל זה שמכיון שקנה שביתה בראשון באלפים למזרח שוב לא נשאר לו ברוח מערב כלום ואנן בעינן שיהא העירוב בסעודה הראויה מבעוד יום וה''ז אינו יכול להגיע אצלו מבעוד יום וכן הדין בשני יו''ט של גליות שהן שתי קדושות:

נמצא משתכר בהליכתו. כלו' שבהליכה זו שמוליכו להעירוב משתכר הוא שקונה לו שביתה ליום המחר ומשתכר בעירובו שאוכלו ואם היא יו''ט אחר השבת מוליכו בראשון ואינו אוכלו וחוזר והולך בשני לראות אם קיים העירוב מחשיך עליו כדי שיקנה לו ואם רוצה יאכלנו או מביאו:

כיצד יעשה אם רוצה לערב בפת לרוח אחת לשני הימים מוליכו בראשון בערב יו''ט שהוא לפני השבת ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב ונוטלו ובא לו שמא יאבד ולא יהיה לו עירוב לשני שהמערב בפת ביום ראשון ורוצה לערב בפת ביום שני צריך שיערב באותו פת והלכך בשני מוליכו ומחשיך עליו ואוכלו מפני שהוא ליל שבת וא''א להביאו ואם השני ליל יו''ט מביאו:

וחכמים אומרים או מערב לרוח אחת וכו' או מערב לשני ימים. היינו לרוח אחת דקאמרי והא תו למה לי אלא דהכא קאמר רבנן לרב אליעזר אי אתה מודה שביום אחד או מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר שאינו יכול לערב חצי היום למזרח וחצי יום למערב וכך לשני ימים שהן שבת ויום טוב הסמוכין או מערב לרוח אחת לשני הימים או אינו מערב כל עיקר וטעמייהו דחכמים מפרש התם בגמרא משום דמספקא להו ביו''ט ושבת הסמוכין אי כחדא קדושה הוא וכיומא אריכא דמי או כשתי קדושות הן ואזלי לעולם לחומרא דלענין שאין יכול לערב לשתי רוחות אמרינן דילמא חדא קדושה היא ולענין אם נאכל עירובו בראשון אין עירוב לשני כדאמר לקמן משום דשמא שתי קדושות הן:

עירובי. הראשון והשני כבני עירי. כלומר או אם לא היה צריך לילך אלא ביום אחד ואינו רוצה להפסיד ביום שני לא לכאן ולא לכאן יאמר עירובי בראשון ובשני הריני כבן עירי או איפכא:

מתני' ר' אליעזר אומר יו''ט שהוא סמוך לשבת וכו' מערב אדם שני עירובין. אם הוא צריך לכך שרוצה לילך ביום ראשון לרוח זה וביום השני לרוח אחרת מערב הוא בערב יום ראשון ואומר עירובי הראשון יקנה לי היום למחר לילך למזרח ועירובי השני יקנה לי ליום השני לילך למערב או איפכא הראשון למערב והשני למזרח כפי שהוא צריך משום דקסבר רבי אליעזר יום טוב ושבת הסמוכין זה לזה לאו כחד יומא אריכא אלא שתי קדושות הן ובין השמשות דקמא קני ליה לדידיה למחר ובין השמשות דאידך קני ליה ליום המחרת לשני:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source